שירות נתוני האשראי בארה"ב

שירות נתוני האשראי בארהשירות נתוני אשראי קיים בארצות הברית כבר עשרות שנים. התחום נשלט בידי חברות פרטיות אך כפוף לרגולציה הדוקה של הממשל הפדראלי. קיימים מספר הבדלים מהותיים בין שירות נתוני האשראי בארה"ב לזה שקיים בישראל.

דירוג האשראי בארה"ב נשלט בידי 3 חברות נתוני אשראי (Credit Bureaus/לשכות אשראי) המתחרות אחת בשנייה: Equifax, Experian ו- TransUnion. החברות אוספות (כל אחת בנפרד) מידע פיננסי אישי על כל אזרח מעשרות אלפי חברות הנותנות שירותים פיננסיים כגון חברות כרטיסי האשראי, מועדוני צרכנות וחנויות המנפיקים כרטיסי אשראי, חברות לגביית חובות, סוכנויות אשראי לרכב, בנקים למשכנתאות וכיו"ב.

המידע שנאסף על כל אזרח מגוון ביותר ומכיל בין השאר:

  • מספרי חשבונות ו/או הלוואות
  • סכום ההלוואות/גובה מסגרת האשראי
  • כיצד עומד האזרח בהחזר החובות. כל תשלום בזמן/איחור בתשלום/אי עמידה בתשלומים מתועדת, כולל תשלומים לחברות סלולר, כבלים, בתי חולים, דוחות חניה, שכירות ועוד.
  • למי ומתי פנה האזרח לבקשת אשראי נוסף
  • מידע ציבורי כגון כתבי אישום, פסקי דין, הוצאות לפועל, פשיטות רגל, עיקולים וכיו"ב

יש לציין שהחברות הנותנות שירותים פיננסיים אינן מחויבות למסור נתונים פיננסיים אישיים של הלקוחות שלהם לחברות דירוג האשראי. הן עושות זאת בהתנדבות. המניע שלהן למסירת המידע הוא שהן בעצמן משתמשות במידע זה לצורך מתן אשראי ללקוחות פוטנציאלים.

המידע הפיננסי של כל אזרח נשמר בתיק אישי המכונה קרדיט רפורט (Credit Report).התיק מכיל מידע מ-7 השנים האחרונות, ובמקרים מסוימים עד 20 שנה אחורה.

בכל פעם שאזרח פונה למלווה כלשהוא לצורך קבלת אשראי (לדוגמא הלוואה ללימודים/רכב/דירה או לכל מטרה אחרת, בקשת כרטיס אשראי חדש וכיו"ב) פונה אותו מלווה לאחת או יותר (בד"כ לכל השלוש) מחברות דירוג האשראי וקונה מהן את התיק האישי של האזרח (Credit Report). בקשת האשראי שלו נשקלת בהתאם לנתונים בתיק. במידה והבקשה מאושרת, תנאי ההלוואה (ובפרט גובה הריבית) נקבעים גם הם בהתאם לנתוני האשראי האישיים שלו.

בנוסף לתיק עצמו המכיל כמות רבה של נתונים גולמיים, מספקות כל שלוש לשכות האשראי "ציון" לכל לקוח. ציון זה נקרא קרדיט סקור (Credit Score), והוא תוצר של מודל מתמטי (אלגוריתם) מורכב המשקלל את כל הנתונים הפיננסיים מתיקו האישי של האזרח. המודל ששולט בדירוג האשראי בארצות הברית נקרא FICO (ע"ש ראשי התיבות של ממציאיו).

קיימים מספר הבדלים מהותיים בין שירות נתוני האשראי בארה"ב לזה בישראל:

  1. בעוד שבישראל קיים מאגר נתונים אחד המנוהל ע"י בנק ישראל, בארה"ב קיימים שלושה מאגרים נפרדים המנוהלים כל אחד ע"י אחת משלוש לשכות האשראי (Equifax, Experian ו- TransUnion).
  2. דוח האשראי בארה"ב קשה הרבה יותר לקריאה והבנה ממקבילו הישראלי מאחר והוא מכיל נתונים משלושה מאגרי מידע. כיוון שלא כל מקורות המידע מדווחים לכל המאגרים – קיימים הבדלים גדולים בין המאגרים, מה שמקשה מאוד על המעקב והטיפול בדיווחים שאינם שגויים.
  3. כמות הגופים הפיננסיים שמדווחים נתוני אשראי בארה"ב גדולה בהרבה מאשר בארץ. בארה"ב מדווחים גופים כגון חברות סלולר, בתי חולים (חשבונות רפואיים לא משולמים), עיריות (דוחות חניה!), בתי משפט למשפחה (צווי מזונות), חברות פרטיות לגביית חובות ועוד. עקב ריבוי הגופים המדווחים קיים קושי גדול לוודא שהדיווח מדויק, ואכן אחוז טעויות הדיווח בארה"ב גבוהה מאוד.
  4. למרות שהאלגוריתם המדויק של דירוג האשראי (FICO ) חסוי כמובן, החברה שהמציאה אותו ושולטת עליו (Fair Isaac) מפרסמת לציבור מידע רב שמסביר איך משפיע כל נתון פיננסי על דירוג האשראי. כך יכול כל אזרח לדעת מה המשמעות המדויקת של כל מהלך פיננסי שהוא בוחר לבצע.
  5. מערכת נתוני האשראי בארץ הגדירה פרק זמן של 3 שנים לאורך חיים של נתוני אשראי. כל מידע (חיובי או שלילי) אשר עברו יותר משלוש שנים מיום שהתקבל נחשב מיושן ואסור להציג אותו בדוח נתוני אשראי או להתחשב בו לצורך דירוג אשראי. בארה"ב לעומת זאת פרק זמן זה ארוך יותר – בין 7 ועד 12 שנים.
     
    משמעות ההבדל היא שאמנם קל יותר להשתקם מעבר רע (כי אחרי שלוש שנים הוא נמחק). לעומת זאת, מאחר שגם עבר טוב נמחק אחרי שלוש שנים זה פוגע דווקא בלקוחות הטובים. לצערי ניתן להגיד שהמערכת בארץ מטיבה יותר עם הלקוחות הבעייתיים מאשר עם אלו הטובים.
  6. כיוון שבארה"ב כל חברה שרוצה בכך יכולה לדווח נתונים לשלושת מאגרי המידע כמעט ללא פיקוח, נוצר מצב שחברות מסוימות (בייחוד חברות לגביית חובות – Collection Companies) מנצלות לרעה את הכוח הזה. הן מאיימות על לקוחות שאם לא ישלמו את כל חובותיהם (המנופחים) באופן מידי הן ידווחו על החוב למאגרי האשראי ובכך יהרסו את דירוג האשראי של הלקוח. במקרים רבים מי שמסכים לשלם מוצא עצמו נסחט ע"י חברות אלו לתשלומים לשלם הרבה מעבר לחוב הראשוני – רק כדי שלא יהרסו לו את דירוג האשראי שלו.
  7. בארה"ב ניתן לקנות בכסף (נכון להיום בעלות של כ- $20) את דירוג האשראי שלך. ישנן גם חברות שמספקות אותו בחינם. רוב הבנקים מספקים אותו בחינם ללקוחותיהם. מאחר ודירוג האשראי נפוץ מאוד, רוב האזרחים מודעים לדירוג שלהם ולדרכים לשפר אותו. חלק מהחברות מספקות גם שירות אתראה אוטומטי (Credit Monitoring Services) שמתריע על שינויים פתאומיים במעמד האשראי של האזרחים ועוזר למנוע גניבת זהות. קיימים אף שירותים חינמיים כאלו.
  8. כיוון שבארה"ב יכול כמעט כל גוף לקנות את נתוני האשראי שלך מלשכות האשראי נוצר מצב מסוכן בו דירוג האשראי חרג מכוונתו המקורים וגלש לתחומים שאינם בהכרח קשורים אליו. בארה"ב קובע דירוג האשראי כמה תשלם עבור ביטוח הרכב או הדירה שלך, האם יתנו לך לשכור דירה ובמקרים מסוימים אפילו אם תתקבל לעבודה!

סיכום
אין ספק ששוק האשראי בארה"ב תחרותי בהרבה מזה שבישראל, ומתגמל צרכנים בעלי מוסר תשלומים גבוה. בו בזמן הוא "מעניש" צרכנים בעלי מוסר תשלומים ירוד.

עלות גיוס הכסף בארה"ב בד"כ זולה יותר מאשר בישראל, ויש לכך השפעה ישירה על יוקר המחיה.

למרות כל החששות – חוק שירות נתוני האשראי בארה"ב מוכיח שהיתרונות בקיומו של מאגר נתוני אשראי עולים לעין ערוך על החסרונות.

אני מרשה לעצמי לקבוע שחוק נתוני האשראי החדש עשה עבודה טובה מאוד. החוק החדש מקרב מאוד את ישראל לשוק אשראי משוכלל ובו בזמן שם חסמים טובים כנגד שימוש במערכת נתוני האשראי שלא לשם המטרות לשמן היא תוכננה – קרי אשראי והלוואות.

נושאים נוספים