מה ההבדל בין דוח צפייה לדוח עיון?
אני מקבל שאלות רבות בנוגע להבדלים בין דוח צפייה לדוח עיון. אנשים מבולבלים, ובצדק. מה ההבדל בין הדוחות, ולמה צריך שני דוחות נפרדים? מתי להזמין אחד, ומתי את השני? בפוסט זה אנסה לעשות סדר בבלגן.
כל בעל רישיון לאיסוף נתוני אשראי (להלן חברת שירות נתוני אשראי) מחזיק מאגר מידע המכיל נתוני אשראי של אנשים פרטיים שמתקבלים ממקורות שונים.
כל חברת שירות נתוני אשראי מוכרת מידע זה תמורת כסף ללקוחותיה, בהתאם למטרות ולתנאים המוגדרים בחוק שירות נתוני אשראי. המידע אינו נמכר בצורתו הגולמית, אלא מעובד לדוח המכונה דוח נתוני אשראי.
כדי להגן על הצרכנים מגדיר חוק נתוני אשראי תנאים מגבילים לפרסום נתוני אשראי בדוח נתוני אשראי. לא כל מידע שקיים במאגר על אדם פרטי מותר להצגה בדוח! כלומר, יתכן שקיים מידע (חיובי או שלילי) במאגר נתוני המידע על אדם כלשהו, אך בגלל הגבלת החוק המידע הנ"ל אסור להצגה ו/או שימוש.
חוק שירות נתוני אשראי מגדיר שתי זכויות יסודיות לכל צרכן:
- הזכות לקבל עותק מדוח נתוני האשראי שלו – כדי לדעת מה מקבלים הגופים הפיננסיים שמזמינים עליו דוח ואיך הם רואים אותו כצרכן.
- הזכות לעיין בנתוני האשראי שלו במאגר הנתונים – כדי לדעת איזה מידע אגור עליו ולוודא שהוא נכון, מדויק, מלא ועדכני.
כאמור, לא כל המידע במאגר נתוני האשראי מותר לפרסום, ובהחלט יתכן שקיים מידע במאגר אשר אינו מופיע בדוח נתוני האשראי משום שחוק שירות נתוני האשראי אוסר להציג אותו.
דוח צפייה מאפשר לכל אדם לממש את זכותו לקבל עותק מדוח נתוני האשראי שלו. הדוח מהווה עותק כמעט מדויק של הדוח אותו קיבל כל מי שהזמין דוח נתוני אשראי על אותו אדם.
דוח עיון מאפשר לכל אדם לממש את זכותו לעיין בנתוני האשראי שלו במאגר נתוני האשראי. הדוח מכיל את כל הנתונים במאגר נתוני האשראי, כולל אלו שאסורים בהצגה בדוח נתוני האשראי. בנוסף, כלולים בדוח העיון שמות המקורות שמסרו את המידע.
בעוד דוח צפייה מאפשר לכל אדם לדעת כיצד הוא נתפס בעיני מלווים פוטנציאלים, דוח עיון מאפשר לו לעשות בקרה על נתוני האשראי שאגורים עליו במאגר נתוני האשראי, ובמידה הצורך להגיש בקשה לתיקון המידע השגוי, באם קיים.