הפסקת איסוף נתונים לעומת הגבלת מסירת נתונים

קוראים רבים התעניינו בשאלה מה בדיוק ההבדל בין הפסקת איסוף נתוני אשראי לבין הגבלת מסירת נתוני אשראי, באיזו הגבלה עדיף להשתמש ומתי.

כפי שרובכם יודע, חוק נתוני אשראי מקנה מספר זכויות בסיסיות לכל אדם, ביניהן הזכות להפסקת איסוף נתוני אשראי במאגר הנתונים וכן הזכות להורות על אי מסירת נתוני אשראי ללשכות האשראי ולספקי אשראי.

קיים הבדל מהותי בין שתי זכויות אלו. לפני שנדון בהבדל חשוב להבין כיצד עובדת מערכת נתוני האשראי ולשכות האשראי.

חוק נתוני אשראי מגדיר שכל נתוני האשראי של כלל האזרחים במדינה נאספים ומנוהלים במאגר יחיד המנוהל ע"י בנק ישראל.

החוק העניק למספר גופים רישיון לגשת למאגר, לשלוף ממנו נתונים על אדם כלשהוא ולעבד אותם לדוח נתוני אשראי, דירוג אשראי וחיווי אשראי.

כאשר אדם כלשהוא מעוניין במוצר פיננסי (מסגרת אשראי בעו"ש, הלוואה, כרטיס אשראי וכיו"ב) הוא פונה לאחד או יותר מספקי האשראי (בנק, חברת כרטיסי אשראי, גוף חוץ בנקאי). מאחר ובד"כ הגורם אליו פנה האדם אינו מכיר אותו, הוא פונה ללשכת אשראי כלשהיא (לפי בחירתו) ומבקש ממנה את דוח נתוני האשראי, דירוג האשראי וחיווי האשראי של אותו אדם. בשלב זה יידרש אותו אדם לחתום על אישור למסירת הנתונים שלו.

לשכת האשראי פונה למאגר נתוני האשראי בצירוף טופס ההסכמה של אותו אדם, מושכת את נתוניו, מפיקה מהן דוח נתונים, דירוג אשראי וחיווי אשראי ומעבירה אותם (תמורת תשלום כמובן) לספק האשראי.

בעזרת הדוח, דירוג האשראי וחיווי האשראי ובצרוף פרמטרים נוספים מחליט ספק האשראי האם להיענות לבקשה.

הנקודה החשובה ביותר היא שכדי להפיק דוח נתוני אשראי, דירוג אשראי וחיווי אשראי צריך כמות מספקת של נתונים. כמה מספקת? מינימום שישה חודשים ועד שנה.

המשמעות של זה היא שלאדם שאיסוף הנתונים שלו החל לפני כחודש אין מספיק נתונים לצורך הפקת דוח, דירוג או חיווי אשראי שניתן על פיהם לאשר אשראי. אותו אדם הוא עדיין בגדר נעלם לספק האשראי.

זה בדיוק המקום לחזור להבדל בין הפסקת איסוף נתוני אשראי לבין הגבלת מסירת נתוני אשראי.

הפסקת איסוף נתוני אשראי
כאשר אדם מורה למאגר הנתונים על הפסקת איסוף נתוני אשראי קורים שני דברים (בהנחה שאותו אדם אינו נתון בתקופת הגבלה):

• המאגר מפסיק איסוף של נתונים חדשים לגבי אותו אדם.
• כל הנתונים שכבר היו קיימים במאגר נמחקים באופן מידי.

הגבלת מסירת נתוני אשראי
כאשר אדם מורה למאגר הנתונים על הגבלת מסירת נתוני אשראי (ובהנחה שאינו נתון בתקופת הגבלה), אף גוף אינו יכול לקבל את הנתונים שלו מהמאגר אפילו אם הוא חותם על אישור מסירת נתונים.

בכל רגע נתון ובשליטתו המוחלטת של אותו אדם הוא יכול להסיר את החסימה ולאפשר גישה לנתונים שלו במידה ומתעורר הצורך לכך (למשל כאשר קורה אירוע בלתי צפוי כגון פיטורין, מחלה, תאונה וכיו"ב ומתעורר צורך בהלוואה).

(במאמר מוסגר אזכיר שגם מי שלא הורה על הגבלת מסירת נתוני אשראי – אף גוף אינו יכול לגשת לנתונים שלו ללא אישור מפורש ממנו, כלומר ללא חתימה שלו על טופס הסכמה למסירת נתונים.)

פה נמצא ההבדל המהותי בין הפסקת איסוף נתוני אשראי לבין הגבלת מסירת נתוני אשראי. במידה ואותו אדם היה בוחר בהפסקת איסוף נתונים – ברגע שהיה מתעורר צורך בלתי צפוי בהלוואה אף ספק אשראי לא היה מוכן לאשר לו הלוואה לפחות במשך חצי שנה ואולי אף יותר מכך מאחר שאין אף נתון במערכת שיכול ללמד על התנהלותו הפיננסית. במשך חצי שנה ועד שנה לא ניתן להפיק לו דירוג אשראי וחיווי אשראי והא פשוט מהווה סכנה גדולה מידי לספק האשראי.

לסיכום
להפסקת איסוף נתונים ולהגבלת מסירת נתונים יש אפקט זהה – אף ספק אשראי אינו יכול לגשת לנתונים הפיננסיים שלך. אבל מהפסקת איסוף נתונים לוקח חצי שנה עדשנה להתאושש בעוד שמהגבלת מסירת נתונים ניתן להמשיך כרגיל ובאופן מידיי, בלחיצת כפתור.

מסיבה זו אני מרשה לעצמי להמליץ לכל מי ששוקל להורות על הפסקת איסוף נתוני אשראי לא לעשות זאת, ותחת זאת לבחור בהגבלת מסירת נתוני האשראי שלו.

החיים הם בלתי צפויים וזו אחת הדרכים להיות מוכנים פיננסית לאירוע בלתי צפוי.